<h1>ארחות חיים הלכ' קדושין סימן ג'</h1>
<h2>דף ב:</h2>
ואין האשה מתקדשת אלא לדעתה. והמקדש אשה בעל כרחה אינה מקודשת. אבל האיש שקדש בעל כרחו הרי זו מקודשת. כתב הרשב"א ז"ל בתשובה ח"א סי' תקנ"א לעולם ילמד אדם בתוך ביתו (וימנע) [וילמד] לנערותיו לאסור על עצמן ועל דעת המקום ועל דעת רבים בלא שום פתח היתר וחרטה בעולם כל ממון שינתן לה בתורת קידושין ואפילו תקבלם מדעתה אלא א"כ יהיה במעמד פלוני ופלוני וכך (הנהגתי) [הודעתי] אני פעמים רבות לבנות עירנו והרוצה לתקן הקהלות או כל קהלה וקהלה בפני תקלות אלו יעשו תקנה במעמד כולן. ויפקיעו מעתה ועד עולם או לזמן שירצו כל ממון שינתן לשום אשה מקהלם הפקעה גמורה אלא א"כ תקבלם האשה מדעתה ומדעת אביה או בפני פלוני ופלוני כמו שירצו עכ"ל. עוד ביאר בתשובה אחרת ח"א סי' תק"נ דמקומות שיש חרם וקנס שלא לקדש בת ישראל אלא בעשרה וש"ץ עמהם אם עבר וקדש קדושיו קדושין וצריכה גט ואסורה לכהן והביא ראיות לדבריו.
<h2>דף מא.</h2>
האשה עושה שליח לקבל קדושיה כשהיא גדולה. וכן האב עושה שליח לקבל קידושי בתו קודם שתבגור שהיא ברשותו ואומר האב לבתו צאי וקבלי קדושיך ושלוחי קבלת קדושין צריכין לעשותן בפני עדים [אבל האיש שעשה שליח לקדש לו אשה אינו צריך לעשותו בעדים] שאין מקום לעדים בשליחות האיש אלא להודיע אמיתת הדבר. שאם הודו השליח והמשלח אין צריכין עדים. וכן נמי כתב הרמב"ם ז"ל והשליח נעשה עד. לפי' שליח איש שקדש אומר לאשה הרי את מקודשת לפלוני בכסף זה או בשטר זה וכו' ושליח אשה המקבל הקדושין אומר לו המקדש הרי פלונית ששלחתך מקודשת לי בדבר זה. והוא משיב לו קדשתיה לך ארסתיה לך וכיוצא בלשונות אלו. וכן המקדש על ידי האב אומר הרי בתך מקודשת לי והוא משיב קדשתיה לך או ארסתיה לך ואם לא השיבו כלום אלא שאמרו הן או ששתקו והן עסוקין בענין די. והכל כשרים לשליחות חוץ מחרש שוטה וקטן וגוי ע"כ. וכן נמי כתב הבעל העיטור ז"ל בהלכות גיטין וז"ל איש ואשה נעשין שליח לקבלה ולהולכה והוא הדין שנעשו שליח לקדושין לנתינה ולקבלה.
והאיש מקדש בתו עד שתהיה בוגרת שלא מדעתה והוא מקבל קדושיה עד שתבגור או מוציא (שתי שערות) ידה מחיקה ומכין אותה לקבלה [עיין ד"מ סי' ל"ז אות ד'] כיון שבגרה אין רשות לאביה בה והרי היא ברשות עצמה ומקבלת קדושיה וכן אם נתארמלה מן הנשואין או נתגרשה אין לאביה רשות בה, ואפילו היא קטנה. נתקדשה שלא לדעת אביה קודם שתבגור אינה מקודשת. ואפילו נתרצה האב. ואפילו נתקדשה בפניו ובין היא ובין אביה יכולין לעכב.
<h2>דף עט.</h2>
והאיש מקדש בתו עד שתהיה בוגרת שלא מדעתה והוא מקבל קדושיה עד שתבגור או מוציא (שתי שערות) ידה מחיקה ומכין אותה לקבלה [עיין ד"מ סי' ל"ז אות ד'] כיון שבגרה אין רשות לאביה בה והרי היא ברשות עצמה ומקבלת קדושיה וכן אם נתארמלה מן הנשואין או נתגרשה אין לאביה רשות בה, ואפילו היא קטנה. נתקדשה שלא לדעת אביה קודם שתבגור אינה מקודשת. ואפילו נתרצה האב. ואפילו נתקדשה בפניו ובין היא ובין אביה יכולין לעכב.
